יוסף מוקיר שבת

הָיֹה הָיָה בָּעִיר אַחַת אִישׁ עָשִׁיר מְאוֹד, וְלוֹ בַּיִת גָּדוֹל שָׂדוֹת וּכְרָמִים,
צֹאן וּבָקָר לָרֹב . וּבִקְצֵה הָעִיר גָּר אִישׁ עָנִי בְּבַיִת קָטָן, נוֹטֶה לִפֹּל.
לֹא הָיוּ לוֹ שָׂדוֹת וּכְרָמִים, צֹאן וּבָקָר. דָּבָר לֹא הָיָה לְאוֹתוֹ אִישׁ.

כָּל הַשָּׁבוּעַ אָכְלוּ בְּנֵי הַבַּיִת לֶחֶם יָבֵשׁ , וְרַק לִכְבוֹד שַׁבָּת הָיָה הַסַּבָּל הֶעָנִי קוֹנֶה דִּבְרֵי
מַאֲכַל-בָּשָׂר מְשֻׁבָּח, דָּג גָּדוֹל, יַיִן וּשְׁאָר מִטַּעֲמֵי שַׁבָּת. עָנִי וְאֶבְיוֹן הָיָה כָּל הַשָּׁבוּעַ,אַךְ
שְׂמֵחִים וּמְאֻשָּׁרִים הָיוּ הוּא וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ בְּשַׁבָּת. וּבְשֶׁל הַכָּבוֹד הָרַב שֶׁהָיָה נוֹתֵן לַשַּׁבָּת ,
קָרְאוּ לוֹ כֻּלָּם "יוֹסֵף מוֹקִיר שַׁבַּת"

לַיְלָה אֶחָד עָלָה הָאִישׁ הֶעָשִׁיר עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְהִנֵּה חָלַם חֲלוֹם מוּזָר. בַּחֲלוֹמוֹ בָּא אֵלָיו
מַלְאַךְ-אֱלֹהִים וְאָמַר לוֹ כָּךְ: "עָשִׁיר גָּדוֹל אַתָּה. אַךְ לֹא תָּמִיד תִּהְיֶה עָשִׁיר כָּל-כָּךְ. יוֹם
יָבוֹא וְכָל עָשְׁרְךָ יִהְיֶה לְיוֹסֵף מוֹקִיר שַׁבָּת!" הִתְעוֹרֵר הֶעָשִׁיר בַּבֶּהָלָה וְסִפֵּר לְאִשְׁתּוֹ אֶת
דְּבַר הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלַם. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ "פֶּתִי מַאֲמִין לַחֲלוֹמוֹת!" אֵיךְ יִקַּח יוֹסֵף הַסַּבָּל
אֶת כָּל אֹשֶׁר לָנוּ?" וְאוּלַי יִתְאַמֵּת הַחֲלוֹם?" חֲשָׁשׁ הֶעָשִׁיר

מֶה עָשָׂה הֶעָשִׁיר ? מָכַר אֶת הַשָּׂדוֹת וְהַכְּרָמִים, אֶת צֹאנוֹ וּבְקָרוֹ, וּבַכֶּסֶף שֶׁקִּבֵּל קָנָה
מַרְגָּלִית שֶׁגָּדְלָה כְּגֹדֶל בֵּיצָה. מַרְגָּלִית מַבְרִיקָה וִיקָרָה מִכָּל הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת שֶׁהָיוּ אֵי-
פַּעַם בָּעוֹלָם. אֶת אוֹתָהּ אֶבֶן טוֹבָה תָּפַר הֶעָשִׁיר אֶל כּוֹבָעוֹ וְאֶת הַכּוֹבַע הַזֶּה חָבַשׁ כָּל
שְׁעוֹת הַיּוֹם. וְאַף בַּלַּיְלָה לֹא הֵסִיר מֵרֹאשׁוֹ אֶת הַכּוֹבַע שֶׁבּוֹ הָיְתָה הַמַּרְגָּלִית הַיְּקָרָה.

כָּךְ חָלְפוּ יָמִים רַבִּים, וְהַמַּרְגָּלִית הָיְתָה חֲבוּיָה תָּמִיד בְּכוֹבָעוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר. "צָדַקְתְּ אִשְׁתִּי" אָמַר הָאִישׁ הֶעָשִׁיר
"הַחֲלוֹמוֹת סְתָם דִּבְּרוּ. לְעוֹלָם לֹא יַעֲבֹר רְכוּשִׁי אֶל יוֹסֵף הַסֵּבֶל וְהֶעָנִי."
יוֹם אֶחָד יָצָא הֶעָשִׁיר מִבֵּיתוֹ וְהָלַךְ לַעֲסָקָיו בָּעִיר אַחֶרֶת. בְּלֶכְתּוֹ עָבַר עַל פְּנֵי גֶּשֶׁר נָטוּי מֵעַל נָהָר, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ
לְאֶמְצַע הַגֶּשֶׁר בָּאָה פִּתְאוֹם רוּחַ חֲזָקָה, הֵעִיפָה אֶת כּוֹבָעוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ וְהֵטִילָה אוֹתוֹ לַמַּיִם.

"כּוֹבָעִי! הִצִּילוּ אֶת כּוֹבָעִי!" צָעַק הֶעָשִׁיר. אַךְ הַכּוֹבַע צָלַל וְשָׁקַע בְּמַעֲמַקֵּי הַנַּחַל
וְאִישׁ לֹא יָכֹל הָיָה לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם. יָרַד הַכּוֹבַע וְשָׁקַע בַּנַּחַל.

חָלְפוּ יָמִים, וְאֶל הַנַּחַל בָּא בְּיוֹם שִׁשִּׁי אֶחָד דַּיִג זָקֵן. יָשַׁב הַדַּיִג לְיַד הַנַּחַל, הִשְׁלִיךְ אֶת
חַכָּתוֹ, וְהִנֵּה-דָּג גָּדוֹל עָלָה בַּחַכָּה. דָּג שָׁמֵן וְגָדוֹל. שָׂמַח הַדַּיִג בַּדָּג, חָזַר אֶל הָעִיר וּבִקֵּשׁ
לְמָכְרוֹ. אַךְ אִישׁ לֹא רָצָה לִקְנוֹתוֹ, כִּי הַשָּׁעָה הָיְתָה מְאֻחֶרֶת, עֶרֶב שָׁבַת אַחֲרֵי-
הַצָּהֳרַיִם, וּמִי שֶׁרָצָה בַּדָּג לְשַׁבָּת כְּבָר קָנָה,מְחִירוֹ שֶׁל הַדָּג הָיָה גָּדוֹל וְלֹא נִמְצְאוּ לוֹ
קוֹנִים.

"אוּלַי אֵלֵךְ לְבֵיתוֹ שֶׁל יוֹסֵף מוֹקִיר שַׁבָּת," חָשַׁב הַדַּיִג בְּלִבּוֹ "הוּא תָּמִיד
קוֹנֶה אֶצְלִי אֶת הַדָּגִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר." הָלַךְ הַדַּיִג אֶל הַבַּיִת הַקָּטָן וְהַדַּל
שֶׁבִּקְצֵה הָעִיר. פָּתַח לוֹ יוֹסֵף מוֹקִיר שַׁבָּת אֶת דַּלְתּוֹ, וְכַאֲשֶׁר רָאָה אֶת
הַדַּיִג שָׂמַח בּוֹ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה.

"מַה טּוֹב שֶׁבָּאתָ," אָמַר לוֹ יוֹסֵף "לֹא מָצָאתִי הַיּוֹם בַּשּׁוּק דָּג טוֹב וְגָדוֹל כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי."
"הִנֵּה יֵשׁ לִי דָּג כָּזֶה," אָמַר לוֹ הַדַּיִג וְהוֹצִיא מִסַּלּוֹ אֶת הַדָּג. "אַךְ מְחִירוֹ רַב." "הֵן אַתָּה
יוֹדֵעַ שֶׁאֵינִי חוֹסֵךְ בְּצָרְכֵי שַׁבָּת," אָמַר לוֹ יוֹסֵף, קָנָה אֶת הַדָּג וּמַהֵר אֶל אִשְׁתּוֹ: "מַהֲרִי,
אִשָּׁה וּבַשְּׁלִי אֶת הַדָּג. הֲשָׁבַת קִרְבָה וּבָאָה!"