הים הגדול

מאת: שירה ברששת
איירה: אליענה זוזובסקי

הים הגדול

אֵי שָׁם בְּחוֹף הַיָּם הַצְּפוֹנִי שֶׁל אַשְׁקְלוֹן, מַמָּשׁ בְּסָמוּךְ לְגַן חוֹפִים הִתְגּוֹרֵר לוֹ גַּל,
גָּדוֹל וְחָבִיב, גַּל בּוֹגֵר שֶׁרָצָה לִשְׁמֹר עַל כָּל הַמִּתְרַחֲצִים שֶׁבָּאִים לְבַקֵּר וְלִרְחֹץ בַּחוֹף שֶׁלּוֹ.

יוֹם אֶחָד, הִגִּיעוּ אֶל הַחוֹף כָּל הַיְּלָדִים שֶׁל גַּן חוֹפִים עִם הוֹרֵיהֶם.
כָּל הַהוֹרִים הִלְבִּישׁוּ לְיַלְדֵיהֶם מָצֹפִים צִבְעוֹנִיִּים שֶׁיִּשְׁמְרוּ עֲלֵיהֶם
אוּלָם מִלְּבַד נֹעָה שֶׁלֹּא הִסְכִּימָה לִשְׁמֹעַ וְזָרְקָה אֶת הַמָצֹפִים עַל הַחוֹל.

כַּאֲשֶׁר אִמָּא וְאַבָּא לֹא שָׂמוּ לֵב, קָפְצָה וְרָצָה נֹעָה אַחֲרֵי שְׁאָר הַחֲבֵרִים וְהַהוֹרִים אֶל הַיָּם וְשִׂחֲקָה עִם הַגַּלִּים הַקְּטַנִּים שֶׁבַּחוֹף.

הַגַּלִּים הַקְּטַנִּים הַשּׁוֹבָבִים שֶׁבַּחוֹף חִבְּקוּ אֶת נֹעָה חָזָק וְהִכְנִיסוּ אוֹתָהּ פְּנִימָה אֶל תּוֹךְ הַיָּם, נֹעָה נִבְהֲלָה מְאוֹד וְהִתְחָרְטָה עַל שֶׁבָּרְחָה לְהוֹרֶיהָ הַדּוֹאֲגִים.

הַגַּל הַגָּדוֹל וְהַבּוֹגֵר רָאָה אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ, תָּפַס אֶת נֹעָה, הִרְגִּיעַ אוֹתָהּ וְשָׁאַל: "נֹעָה חֲמוּדָה אֵיךְ הִגַּעְתָּ לְכָאן לְלֹא מָצֹפִים? אֵיפֹה הַהוֹרִים? הֵם וַדַּאי מְאוֹד דּוֹאֲגִים!